במקור תגובה שכתבתי לסיפור קצר, נראה שזה עלול לעזור לאנשים, זה עזר לי:

אתה פשוט חייב לשפר את הסגנון שלך. לכתוב יותר כאילו אתה מספר למישהו סיפור, להתחיל בשפה הכי טבעית שאפשר ו"להסתבך" רק כשאתה חושב כשזה נדרש. תרגיל שעוזר לי, למשל, הוא לקרוא את הסיפור שכתבת כאילו אתה לא מכיר אותו. לראות אם אתה מצליח להזדהות עם הדמויות ולזרום עם הקריאה. שלוש נקודות, אגב, אינן נקודה (גם לי לקח זמן ללמוד את זה) ופואנטה יכולה להיות מובנית ביותר ממשפט אחד. המשפטים לא צריכים להיות מסודרים כמאות תשובות יבשות ל-"ואז מה קרה?" דברים לא קורים במקטעים קטנים. פעולות קטנות מרכיבות פעולות גדולות שמרכיבות פעולות גדולות יותר.

עוד משהו שעוזר לי המון הוא לקרוא. לא לקרוא בצורה שכולם קוראים, ברפרוף קל על המילים תוך כדי הבנת הרעיון הכללי, אלא לנסות להבין איך הכותב יוצר את המציאות שלו דרך המילים. מתי הוא משתמש במטאפורות ואיך הוא מתאר את הפנים ואת החוץ. תנסה לקחת קטע מספר שאתה אוהב ולשכתב אותו לדרך שנראה לך שהיית רוצה לראות את הקטע הזה. אם זה לא עובד או שאתה לא בטוח מה אתה רוצה לשפר, תנסה לקחת קטע שלך ולשכתב אותו לצורה דומה לסגנון כתיבה של סופר שאהוב עליך.

בכוונות טובות (ובתקווה שלא בדרך לגיהנום),

דניאל.

*הפוסט, כמובן, מכוון לשני המינים.