היום התפרסמה הכתבה הבכיינית התורנית על מצב הנוער היום בynet, אתר הידוע באיכותו ובאיכות הכתבות בו. החלטתי להתייחס בכל זאת, אחרי שראיתי חלק מהתגובות הנפלאות בנוגע לפאניקה המוסרית המגוכחת הזאת. אני חייב להזכיר כי התיעוד למשפטים בסגנון "הנוער של היום הולך להשמיד את העולם\לא יודע כלום\לא מכבד את ההורים שלו" הולך אחורה מאות שנים.

נראה שמגיבים מסויימים החליטו שצריך "להוציא ערסים ופרחות מהכיתות עוד בבית הספר היסודי", אני אומר – כל הכבוד! זה צעד נכון לקראת חינוך רב-תרבותי: נוציא את המזרחים לכיתות נפרדות, לאחר מכן נחלק את שאר הילדים לפי ארצות המוצא של ההורים שלהם ונלמד אותם בהתאם. כך, כל אחד יקבל השכלה שמתאימה לחינוך שלו מהבית ולא תהיה בעיה של הפרעה בכיתות. ילדים מזרחים יקבלו מורים מזרחים, וכך הלאה. מה שמפחיד אותי באמת הוא הילדים המעורבים. איך נתמודד עם ילד מפריע בכיתה שהינו חצי מזרחי חצי אשכנזי? האם נוציא אותו לכיתת "אומץ" או שנמליץ להורים על טיפול תרופתי – "כי יש לו פוטנציאל"?

טענה נוספת שנשמעת היא ש-"ילדים כיום לא מכבדים את המורים שלהם". אני חייב להגיד, עוד לא ראיתי בן אדם שחווה משהו משמעותי ותורם בחייו ואינו מעריך את האדם שהעביר אותו את זה. אם למורים אין את היכולת לגייס כבוד מהתלמידים שלהם – כנראה שיש נתק כלשהו בין הלימוד לבין הלמידה. כנראה שלאותו מורה שדורש כבוד, לא מגיע כבוד. אם נתחיל להתייחס לתלמידים בבתי ספר כשווים, ככאלה שאפשר לדבר איתם בגובה העיניים – אולי נראה תוצאות אמיתיות.

אנחנו צריכים להבין – הנוער של היום הוא באמת לא הנוער של פעם. כל נוער הוא נוער חדש. גם אני, לפני 10 שנים, לא הייתי אותו דבר כמו ילד בן 15 היום. כן, אני עדיין צעיר, אבל אני רואה את אח שלי (בן 11 ויותר חכם ממני, ימח שמו) ואני פשוט מקנא. ברור שהוא לא יתעניין בלקרוא ספרים בני מאתיים על אנשים שחיו בתקופה שבין בני הנוער של היום לבינה יש יותר משלושה דורות. החיים השתנו כל כך שאנחנו כבר לא רואים את עצמנו באותן סיטואציות. סקרלט אוהרה משעממת, רסקולניקוב מזיין את השכל יותר מדי וב-80 יום אני מעדיף לעשות משהו יותר טוב עם החיים שלי. אנחנו אוהבים להכחיש את העתיד ולחבק את העבר ואני תוהה למה? נהניתם לקבל מכות מהמורים שלכם? נהנתם לשבת בבית מול ערוץ אחד, עם תחנת רדיו אחת וספר אחד? אני לא (צעיר צעיר, אבל מרוסיה הקומוניסטית).

אני עוד זוכר איך זה לחיות בלי מחשב, הם לא. זה לא הופך אותם לרשעים – זה הופך אותם למתוקשבים. כיום, יש לנו את כל המידע שאנחנו רק נרצה בקצה האצבעות. וויקיפדיה היא אולי לא המקור האיכותי ביותר, אבל אני יכול להבטיח שהיא תרמה לידע האנושי, מבחינה כמה אנשים באמת יודעים יותר, לא איך הידע כידע התקדם, יותר משתרמה אנציקלופדיה בריטניקה בכל ימי קיומה. אני, ההורים שלי ואחותי התייחסו אל אח שלי כשווה מאז שהוא יכל לדבר. אנחנו מדברים איתו "דוגרי" ולא חוסכים ממנו את החיים. בתגובה לזה, הוא מתייחס אלינו בתור שווים וחולק איתנו את החיים שלו, באמת.

זה אולי נשמע הדבר הכי פשוט והכי טריוויאלי, אבל לפעמים מפתיע אותי עד כמה אנשים באמת שוכחים את המשפט הפשוט – אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. אני בטוח שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה שאנשים מבוגרים ממנו יתחילו להתייחס אליו בהתנשאות, לראות את כל מה ששונה מהנורמות שלהם כ"סוטה" ולהתלונן על זה שהוא "הורס את המדינה, העם, החיים והיקום". אתם עוד תראו, הם יגדלו ויתנקמו בנו, כמו תמיד.

אז לאותם מורים יקרים שיוצאים להם לשייט על קרחון בקוטב הצפוני – שיהיה לכם בהצלחה, אל תשכחו לקחת מעיל. בקרוב תמותו, ואני בטוח שלמשפחות שלכם יהיה חבל מאוד ולתלמידים שלכם לא כל כך.

אגב, בהזדמנות חגיגית זו, אתם מוזמנים לבקר בבלוג של שי, הוא אינטליגנטי, וזה יותר ממה שאני יכול להגיד על רוב האנושות.

מחשבות